דלית פרוטר ואן בן אור בתערוכה זוגית, גלריה אורנים, מכללת אורנים

​אוצרת: ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

צילום: יסמין להב

​

התערוכה הזוגית של אן בן-אור ודלית פרוטר פורשת בפנינו את מבטיהן של הציירות, האימהות, המתבוננות בילדיהן. הילדים והילדות גדלים ומתפתחים לנגד עיניהן, עובדה המעצבת את הקומפוזיציות הנבחרות, לעיתים מבוימות, כמו גם את עבודת המכחול. 
זירת ההתרחשות של הציורים היא, ברוב המקרים, הבית וסביבתו, מה שמגדיר את משמעותו של מרחב הבית ואת זליגתו למרחב היצירה. רגעי מציאות ביתיים, כמו נמנום על ספה או בהייה מול כוס קפה, מתערבבים בסצנות דמיוניות, בהן פוגשות הדמויות המוכרות של הילדים דמויות מתולדות האמנות או מעולם הפנטזיה. לצד הדיוק הריאליסטי, הנשען אצל פרוטר על תמונות מצולמות ואצל בן-אור על התבוננות חיה, שתיהן מפליגות בעזרת ילדיהן גם אל מחוזות רחוקים. "ציוריי מבטאים את ניסיוני לתפוס אווירה, רגעים, תנועות, נוכחות ותחושת חלל, אשר קיומם במציאות מתעתע וקשה ללכידה. למרות הרכיב הפיגורטיבי וההתבוננות במציאות, אין לי רצון להגיע לתוצאה נטורליסטית, אלא שאיפה לבטא מתח עדין בין מציאות לדמיון", אומרת בן-אור. 

 

אצל פרוטר בולט הממד הפרפורמטיבי ואולי זו הסיבה שילדיה מופיעים בחלק מן העבודות בתחפושות ועם אביזרים שונים ומשונים. כך היא מתבוננת בהם אך גם דרכם, ומרחיבה את אפשרויות הפרשנות של הדמויות. "אני מציצנית, אני אוהבת להתבונן בפרטים בכל דמות ואז ליצור את הקומפוזיציה החד פעמית, שלפעמים מפתיעה גם אותי", משתפת פרוטר. 

 

כאימהות-אמניות ("אימניות") ינקו ילדיהן בחלבן את הפוזיציה של המודל. במבטיהן האוהבים והחוקרים, העוקבים אחר נוכחותם בעולם, הן מציירות אותם כחלק מהוויי המשפחה והיומיום.  דיוקנאותיהם של הילדים הופכים עדות ליחסים משפחתיים וטומנים בחובם גם מערכות יחסים סמויות של האמניות עם ציורי-עבר שעסקו בנושאים דומים. רוב הציורים בתערוכה מציגים את בני המשפחה הגרעינית, אך כמה מהם מציגים חברים קרובים או "משפחה מבחירה". בציורים אלה מוכיחות האמניות את גבולותיו הגמישים של המבט האוהב, הקרוב גם אל אלה הנכנסים ללב בדרכים צדדיות.